פסק-דין בתיק ב"ל 7054-08-09

1.                 לפנינו תביעת התובעת, הגב' ליאת כהן, לתשלום גמלת הבטחת הכנסה.

2.                 התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ביום 5.11.2008 (ר' מוצג נ/1). הנתבע אישר בתחילה את התביעה, ואולם בעקבות חקירות שביצע, הודיע לתובעת במכתבו מיום 18.3.2009 כי החליט להפסיק את גמלת הבטחת ההכנסה מן הטעמים של בעלות על רכב, מגורים משותפים עם בן זוג, העלמת מידע ומסירת מידע כוזב לנתבע, בניגוד לסעיפים 19 ו-20 ל חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה וגם החוק), (ר' מכתב הדחייה מיום 18.3.2009).        

3.                 התובעת איננה מכחישה כי על שמה רשום רכב מסוג ג'י. אמ. סי., מספר רישוי 6979208, (להלן - הרכב), ברם טוענת כי היא איננה הבעלים האמיתי של הרכב ואינה עושה בו כל שימוש, הרכב רשום על שמה מסיבות טכניות ומשיקולים פרקטיים בלבד. כמו כן טוענת התובעת כי היא מתגוררת בגפה ומגדלת לבדה את בנה הפעוט.

4.                 הנתבע טוען, כי דין התביעה להידחות עקב מגורים משותפים של התובעת עם בעלה לשעבר, מר בנימין כהן (להלך-  מר כהן וגם הבעל לשעבר), בעלות ברכב ומסירת מידע כוזב.

דיון  והכרעה

5.                 נבחן תחילה את טענת הנתבע כי התובעת מנהלת משק בית משותף עם מר כהן.

6.                 סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה קובע:

" הכנסות בני זוג

מי שיש לו בן זוג תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע" .

            סעיף 1 לחוק מגדיר:

"בני זוג"- "לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו."

הגדרה זו של " בני זוג" בחוק מחייבת קיום יחידה משקית משותפת בבית משותף, שבה כל אחד מיחידיה משתתף בהפקת ההכנסות ולכןההכנסות המשותפות אמורות להילקח בחשבון לצורך קביעת הזכאות לגמלה (ר' דב"ע 04-450/97 המוסד לביטוח לאומי - חסן מוחמד, ניתן ביום 17.12.1998). התנאי לכך, הן לפי תכלית החוק והן לפי ההגדרה המילולית, הוא כי אכן מדובר ביחידה משפחתית אחת, החיה חיי שיתוף כבני זוג ומנהלת משק  בית משותף.

משק בית משותף פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי יום יום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם, אם מכספו ואם מעמלו, על פי יכולתו. הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (עב"ל 1407/04 המוסד לביטוח לאומי נ' נחמה פריימן, ניתן ביום 8.11.06;  ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון, פ"ד מג(1) 431).

כאשר מדובר בבני זוג שהתגרשו, אך ממשיכים להתגורר יחדיו או לנהל משק בית משותף, הסימנים המעידים על ניהול משק בית משותף, לצורך יישומו של סעיף 1 לחוק, במסגרת משפט הביטחון הסוציאלי, מחייבים בדיקת נסיבות, כגון: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו, האם הם גרים בבתים נפרדים, האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן מחזיק בגדיו בבית האישה; למי שייך הבית בו גרה האישה; האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האישה; מי מקבל את קצבת הילדים; האם לאישה יש חשבון בנק משלה ונפרד מזה של בן הזוג; האם לאישה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג (ר' דב"ע מט/10-04 פאטמה דיב אבולבן נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 334, 337, בעמ' 339-338).

נטל ההוכחה לקיום קשר ממשי בין בני הזוג לכאורה, מוטל על המוסד. משהוכח קשר   לכאורי מוטל על בני הזוג הנטל להפריך את החזקה כי מדובר במשק בית משותף.

7.                 לאחר שעיינו בכל הראיות שהובאו בפנינו שוכנענו כי בנסיבות המקרה הנתבע לא השכיל להוכיח שתובעת חיה חיי שיתוף עם בעלה לשעבר, מר בנימין כהן. להלן נימוקינו.

8.                 התרשמנו מעדות התובעת כי הציגה בפנינו את תמונת המצב האמיתית. גרסת התובעת הינה עקבית לאורך כל התביעה (ובכלל זה בהודעתה לחוקר הנתבע, בתביעתה, בעדותה בפנינו ובחקירתה הנגדית). מנגד, הנתבע לא הציג בפנינו חומר ראייתי מספק  שיש בו כדי לסתור או להפריך את גרסת התובעת.

9.                 מעדותה של התובעת בפנינו, מהודעתה לנתבע (ר' מוצג נ/3 מיום 15.2.2009) וממכתביה לנתבע (ר' מוצג נ/2) מצטיירת התמונה הבאה: התובעת הכירה את מר בנימין כהן עוד בנערותה והשניים החלו לנהל מערכת יחסים רומנטית שלאחריה נישאו. לאחר כ - 13 שנות נישואיןהתובעת ומר כהן התגרשו ביום 9.2.2005. ברם, לאחר הגירושין חזרו השניים לחיות כבני זוג למשך תקופה והתובעת אף ילדה בן ממר כהן בתאריך 16.10.2008. בעת שהתובעת הייתה בהריון ובסמוך ללידה נסתיימו קשרי הזוגיות בינה לבין מר כהן. בזמנים הרלוונטיים לתביעה הקשר ביניהם מתמצא בהיותם הורים לילד משותף. בעיני התובעת ישנה חשיבות רבה לקשר שבין אב ובנו וכן לנוכחות האב בחיי בנה הפעוט ולפיכך התובעת דואגת לשמור על קשר טוב בין הילד לאביו. כמו כן לוקח מר כהן חלק פעיל בחיי הילד (ר' עדותה של התובעת, בעמ'  2 לפרוטוקול, ש' 10-21). התובעת העידה בפנינו כי מר כהן מגיע לביתה בימי הביקורים של הילד (ר' עמ' 13 לפרוטוקול ש' 25-29) אך אינו ישן שם, היא איננה מבשלת ו/או מכבסת עבורו וחפציו אינם נמצאים בדירתה. התובעת העידה עוד כי בשל מצבו הכלכלי לא תבעה ממר כהן מזונות והוא אינו תומך בה כלכלית כלל. עוד עולה מהחומר שהונח בפנינו כי למעט עזרה מועטה ביותר ממשפחתה ומאמו של מר כהן, התובעת נושאת לבדה בהוצאות הבית, בכלכלתה ובכלכלת בנה. כך גם בבקשתה לקבלת גימלת הבטחת הכנסה הצהירה התובעת כי היא חיה בגפה (ר' מוצג נ/1).

10.             הנתבע נסמך בטענתו כי התובעת חיה חיי שיתוף עם מר בנימין כהן ומנהלת עמו משק בית משותף על הראיות הבאות: דו"חות פעולה מתאריכים 19.3.2009, 21.1.2009, 15.2.2009, 12.3.2009 וצילומים מתאריכים 24.1.2009, 28.1.2009, 29.1.2009, 30.1.2009,31.1.2009, 10.2.2009, 13.2.2009, 20.2.2009, 21.2.2009, 22.2.2009, 23.2.2009, 26.2.2009, 27.2.2009, 19.3.2009. במסגרת החקירה הסביבתית שביצעו מצאו חוקרי הנתבע כי רכב הרשום בבעלותה של התובעת נמצא בשימושו של מר בנימין כהן, והרכב חונה ליד ביתה לסרוגין. כמו כן נצפה מר בנימין כהן כשהוא נמצא ליד הרכב בחניית ביתה של התובעת. כמו כן טוען הנתבע כי החוקרים שוחחו עם השכנים אשר מסרו שהתובעת מתגוררת יחד עם מר כהן ולהם ילד משותף. על פי ראיות אלו לטענת הנתבע, השניים מתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף.